חופשת אמצע סמסטר

בוקר יום חמישי, כמעט שבוע לתוך חופשת אמצע הסמסטר המבוששת-להסתיים של הילדים, אגב חופשתה של נני-סטפני, איים להפוך לאסון. מהבקרים האלה שכל מה שבא לאימהות לעשות זה לצרוח על הילדים (שלא לומר יותר מזה). למה? ככה. כי הם שם. למודת סבל וניסיון, הבנתי שזה הזמן להכין סנדויצ'ים ולצאת מהבית רגע לפני ש. מבט מהחלון – אפור, ספק גשום. פארקים מחוץ לתחום. גיגול זריז. מוזיאון הטבע. גם קרוב, גם חינם, גם דינוזאורים. התארגנות מהירה (שעה. אין מצב שאני מצליחה לצאת עם שלושתם מהבית בפחות זמן. פחות זמן מבטיח שלא יהיו לנו לפחות אחד מהדברים החיוניים הבאים: חיתולים; מגבונים; בגדים להחלפה; מוצצים. ברבים, למקרה אסון; בקבוק מים ורוד; בקבוק מים אפור, כי הוא לא מוכן לשתות מהורוד; פירות חתוכים. עם קליפה, בלי קליפה; כריכים; משהו מתוק ממש לשליפה ברגע האמת; מפתחות של הבית; חופשי חודשי לרכבת התחתית; מצלמה; נעליים; מעילים; כובעים; עגלה; מנשא). אז יצאנו. אבל כנראה שהייתי צריכה שעה וחמישה, כי הצלחתי לצאת בלי טלפון נייד ובלי שעון. אללי. תודה לשתי נשים טובות באמצע הדרך שעזרו לי להגיד לאודי שאני בחיים במהלך היום. לא שאם לא הייתי מתקשרת הוא היה שם לב, ימי חמישי אצלו זה שדה קרב, אבל בכל זאת.

מה שיפה זה, שברגע שיוצאים מהבית, בשניה ממש שהדלת נסגרת מאחורינו, כולם נרגעים והכל נפלא. הילדים מתורגלים כבר בנסיעות ברכבת התחתית, יורדים במדרגות בצד ימין, נעים בזריזות, חלק ממכונה משומנת היטב. מכירים כבר את הקוים, ואת התחנות, מנומסים כאלה (רוב הזמן..). הגענו. אבל לפני המוזיאון ניצב משהו גדול שקצת הפריע לנו להכנס. אה, כן, התור. חשבת שאת מקורית, מיכל שפירא?! "הממ... בוא ניקח את הילדים בחופשת אמצע-סמסטר למוזיאון הטבע, בטח המקום יהיה שומם..". חח. השלט בכניסה אמר "מכאן – המתנה של שעה". הסתכלתי על הילדים, והם הסתכלו עלי חזרה. הכדור אצלכם, חברים, הודעתי. אתם רוצים לעמוד שעה בתור? חד משמעית הם הודיעו לי שכן. נשבעת לכם, הם נהיים אנגלים חובבי עמידה בתורים. תיכף היו מוציאים תרמוס קטן ושמיכת פיקניק משובצת ושותים לי תה בגשם. בלי מעיל. כי רק 14 מעלות, לא קר. אז עמדנו. והיה קר, וטיפטף, ופופו היה קרציה ולא רצה לשבת בעגלה, אז החזקתי אותו על הידיים, ובמנשא, ואז הנקתי אותו בעמידה תוך כדי שאני מנסה להתקדם בתור (שהתקדם בעקביות אם כי באמת לקח שעה, אולי יותר), ונפלו לו הגרביים, וראו לי את הציצי, והמון צרות קטנות. כל האוכל שהבאתי נגמר במהלך העמידה בתור. אגב, זה חוק טבע. האוכל ייגמר בשלב מוקדם בהרבה מהצפוי, ותאלצי לרכוש אוכל במחיר מופקע, לא משנה כמה אוכל הבאת איתך. טוב. בסדר. היאוש יותר נוח, כבר אמרנו, לא?

ואז נכנסנו. והדבר הראשון שראינו היה התור לתערוכה של הדינוזאורים. "מכאן המתנה של שעה". לא. לא נכנסים. מזל שלא עשיתי להם בילד אפ גדול מדי על התערוכה, ושהיו המון דינוזאורים פזורים במילא במוזיאון, לרבות שיחזור של אחד ע-נ-ק-י-ס-ט-י תלוי ברחבת הכניסה (אם הולכים לאיבוד, נפגשים ליד קצה הזנב, סיכמנו, כי הרי טלפון אין לי). והיה צפוף נורא נורא, והיה תור בשירותים, כי כמובן כולנו היינו צריכים פיפי, ורק אחרי כמה דקות הצלחנו להתארגן על עצמנו ולהתחיל ממש להסתובב.

אבל איזה מוזיאון, תענוג. איילת עמדה בגלרית היונקים וציירה פילים. אמיתי קרא את כל ההסברים על הדולפינים. באגף החרקים הם בנו עכבישים ענקיים וניסו לחקות קולות של צרצרים, התעניינו נורא, שאלו שאלות, היו חמודים, וטובים, וסקרנים. תענוג. לקינוח, גילינו כמעט במקרה את הפינה הכי שווה במוזיאון – חדר INVESTIGATE – המיועד לילדים, בו יש המוני מגשים של מוצגים, מאובנים ומינרלים ושלדים ופרוות וצדפים ומה לא – ובהכל אפשר לגעת, ובמרכז החדר יש שולחנות בגובה ילדים, ועליהם מיקרוסקופים וסרגלים ומשקלים וזכוכיות מגדלות ודפים לרישום תצפיות וצבעים, כדי שכל אחד יוכל לחקור את הדברים שמעניינים אותו. ומחשבים עם משחקים רלונטיים, ומיקרוסקופ אלקטרוני גדול ומגניב, ומיכלי מים עם המון יצורים קטנטנים שאפשר להסתכל עליהם בזכוכית מגדלת, ופאזלים של שלדים מגנטיים להרכבה.. היינו שם שעה וחצי בטח. עופר ישן רוב הזמן, אבל לקראת הסוף קם וחקר גם הוא.

והיום היינו איתם שוב בקיו גרדנס, הגנים הבוטניים המלכותיים (חמש דקות מהבית, ויש לנו מנוי שנתי), והם הסתובבו המון זמן והסתכלו על צמחים ושאלו איך קוראים לזה ואיך קוראים לזה, והתרגשו מכל מיני דברים, ואני הייתי גאה ושמחה. שמחה על כך על ההזדמנות לעשות עם הילדים דברים כיפיים כאלה. לא שאין בארץ, בטח שיש. אני סתם נהנית. 

והנה קצת תמונות ממסיבת Haloween בבית הספר - ריכוז כזה של שלדים ומכשפות  ודלעות הילדים לא ראו בחיים. הם היו שלגיה ודרקולה אבל זה היה בסדר.

ועוד אנקדוטה קטנה. היום אמיתי אמר לילדה בגן המשחקים:

I cut my finger while I tried to cut an apple.

I cut it with something from the group of spoons and forks but I don't know the word

זהו. מחר המטפלת חוזרת, מחרתיים הילדים חוזרים לבית הספר, אולי מתישהוא יהיה לי גם זמן לכתוב דוקטורט.