הנה, כבר האחד בספטמבר. בעוד שבישראל הספרים כבר עטופים, תיקי האוכל לגן נזכרים בכריך ופרי ובבגד להחלפה, והשרב אולי מתחיל לשקול פרידה זמנית קצרה, אז פה זה קצת אחרת. כלומר, השרב לא מכיר בכלל את האיזור פה, ובשלוש בלילה אנחנו כבר מדליקים את ההסקה לשעתיים, אבל זה רק כי שמיכות הפוך שלנו עוד בדרך באוניה ויגיעו רק בעוד שבועיים שלושה.. (רק עופר מדוגם עם שמיכה עבה). אתמול הילדים ואני ניסינו להזכר בארוחת צהרים מה יש במשלוח, מה צריך להגיע... איזה כיף זה יהיה! רק מי שניסה להאכיל חמש נפשות 3 ארוחות ביום עם ארבעה מזלגות, ועם סט מצעים אחד לנפש, בלי מייבש, מבין כמה זה מסובך. בעיקר אנחנו מתגעגעים לבגדים שלנו. פתטי אבל נכון.
רק ככה יודעים שזה בכל זאת כבר בית
שנת הלימודים בבית הספר מתחילה ב-5 בספטמבר רק, ואנחנו מקוים שילדינו יתחילו לא הרבה אחרי התאריך הזה. אמיתי קיבל מקום בבית ספר שנמצא לא רחוק מפה (אבל גם לא מאד קרוב, משהו כמו קילומטר, או שתי תחנות אוטובוס וחמש דקות הליכה). כל כולנו תקווה שאיילת תקבל מקום באותו בית ספר, כי אם יש תרחיש אימה כאן, זה שהם לא יהיו יחד... כמובן ששומדבר עוד לא רשמי ומכתב ישלח רק בעוד שבוע בלי נדר ורק אז דברים יזוזו באמת, אבל אתם מכירים אותי, כבר שלחתי מכתב למנהלת בית הספר והסברתי לה את המצב וביקשתי להפגש איתה כדי להקל על כולם את המעבר. נראה מה יהיה.
סוף השבוע האחרון עמד בסימון ראיונות למשרת המטפלת של עופר. למודעה שפרסמנו ענו משהו כמו 70-80 נשים (אגב, אף לא גבר אחד, למרות שפגשתי בפארק אחד כזה..). שוחחנו בטלפון עם 8-9 מהן, ונפגשנו עם חמש, ושוחחנו עם הממליצים של שלוש... ובחרנו את קייטי. קייטי היא אנגליה, נולדה בלונדון, שלישית במשפחה של שמונה אחים (אח, האירים-קתולים האלה..), בת 24, חייכנית, עם שיער אדום ועגיל ורוד בלשון. תתחיל בעוד שבועיים בערך בחצי משרה, ובסוף החודש תעבור למשרה מלאה. כי, אה, כן, יש את הקטע הפעוט הזה עם המחקר שלי שצריך להתחיל מתישהוא.
לא סיפרתי בכלל שאנחנו חוקיים לגמרי פה כבר. היינו בצרפת, ועם שובנו הופעלו הויזות שלנו חגיגית. אבל לפני זה, הספקנו לבלות סוף שבוע נחמד אז הזוי במקצת אצל סימונה, שהכרתי בכנס סטודנטים בינלאומי לפני עשור, ונשארנו חברות מאז. סימונה, תוצרת רומניה, נשואה לטיבי, כנ"ל, חיים כאן יותר מעשור, וחמושים בשני ילדים בני שש וארבע, ובבית מטורף עתיר חדרים עם שטיחים לבנים, רהיטים מצופי עור נחש, חדר נסיכות שֶ-לָ-מ-וּ-ת לילדה וחדר ימאים ש-לָ-מ-ו-ת לילד, צימר נפרד לאורחים עם בקבוקונים קטנים במקלחת כמו במלון, בריכה חצי אולימפית מחוממת ומתקן שעשועים שלא היה מבייש את גן החושים בבבנימינה. מצחיק להיות אצל אנשים כאלה. שמגהצים את כל הבגדים, כולל גופיות של הילדים (נידלס טו סיי שמישהו מגהץ להם). גם אם היתה לי מגהצת צמודה לא הייתי מגהצת גופיות ילדים.
אז איתם היינו בטירת לידס, מקום מהמם ועתיר מבוכים ואבירים ואגמים וחרבות גנים יפהפיים, בו העברנו יום שלם.
פופי בטירת לידס
עם תיאה ולוקה
במבוך השיחים בטירה
כבר אמרנו שהאנגלים אלופים בגני שעשועים?
למחרת מוקדם בבוקר עלינו על היורוסטאר לצרפת, עיר לִיל, שהתגלתה כמקסימה למדי, חבטתי קצת בצרפתית המאובקת שלי ("סליחה, אני יכולה להשאיר את העגלה כאן בקבלה של המלון?" וגם "איך מגיעים לגן החיות?"), הילדים השתוללו להם בקרנבל המקומי, והיה שמח. לילה אחד, והופ חזרה ללונדון. חזרה הביתה.
בנין האופרה של ליל
קפה ושוקולדים בכיכר
אז לרגל חוקיותנו, נרשמנו לרופא (היינו צריכים להצהיר מה צריכת האלכוהול שלנו ובשבוע הבא לתת בדיקת שתן. שכה יהיה לי טוב).
היום כבר פגשנו שני זוגות ישראלים עם ילדים שגרים קרוב ממש, והתכנסנו כולנו אצלנו בסלון לארוחה חגיגית (ארבעה מגשי דומינוס). אם יהיה מזל, אחד הילדים יהיה יחד עם איילת בכיתה.
ולכל הסקפטיים, היום לבשנו מכנסיים קצרים והזענו בפארק. ששון ושמחה!
עופר התחיל לאכול אוכל אמיתי. בטטה וגזר וקישוא ואבוקדו. לאט לאט. הוא יגיע להכל.
מזל שאמיתי מצלם אותנו, אחרת לא הייתי בתמונות
האנגלית של הילדים משתפרת, אמיתי שֵד משחת ואיילת לאט לאט משתכנעת גם.
זהו בינתיים.שבת שלום יקרים, נשתמע בקרוב!
No comments:
Post a Comment