שוב קיץ

קיץ! 

קיץ?

16 מעלות וגשם.

כן, קיץ. האמת, לא מתבכיינים. אמיתי היה היום בטיול עם בית הספר, חזר ספוג מים עד העצם משילוב של מגלשות מים וממטרים, מאושר וקפוא, ואני, מה יש לי להגיד? מסתובבים פה בטישרט במה שהיה זוכה בקלות להגדרת חורף ישראלי, ומסרבים ללבוש אפילו סווטשרט ("גַ'מפֶּר, אמא, אומרים ג'מפר"). אנגליה. משהו מרגיש כאילו אנחנו כבר בפאזה אחרת, שהתחילה אחרי החזרה שלנו מישראל. מרגישים בבית, פחות או יותר. 

חייבת לכם (ולעצמנו, הרי זה יומן המסע שלנו) תמונות מכמה חודשים. הנה.  

ילדה ופלדה - איילת בטייט מודרן. קולאז' מהמם שטרם פורסם. בלעדי בבלוג! צילמה: סבתא גליה

תקציר החודשים הקודמים

אז היינו בארץ. אפילו ראינו את רובכם. היה סבבה, היה חם ואוהב, היה שמח, היה חגיגי - הצלחנו ללכוד מספר שיא של חגים וימי זכרון ואירועים משפחתיים בשישה שבועות. 

הפקת לקחים סמלית:

• משפחה זה הדבר הכי חשוב שיש לך בחיים, והוא מביא עמו את מנעד הרגשות הכי חזק שכל דבר יכול להביא עמו. והוא שם בטוב וברע ואין לו תחליף. תודה לכל המשפחה הגדולה והנהדרת שלנו, ובמיוחד להורים שלי שלא שרק שהביאונו עד הלום אלא גם הסכימו לסבול אותי ואת החבר'ה כל כך הרבה זמן למרות שלא הייתי האורחת האידאלית, בלשון המעטה.
• בהמשך לסוגיית המשפחתיות, חודש בלי אודי היה מוגזם לכל הדעות. לא עוד!
• משרד החינוך חארות.

הרקדניות בפעולה

חג שמח, וגם - המדע בשירות המדינה - אמיתי בונה חוות נמלים

דודנית קטנה ודודן סקרן

הישר למועדוני הלילה ביפו - בחתונה של אסף ורותם

גם בגיל 84 פחות שלושה חודשים אפשר. סבתא חנה מאתגרת את כל ההגדרות. אין כמוך. 

פופי ואמא בגינה המקסימה של סבתא גליה - וברקע - תיכף מתחילה מסיבת הולדת לאיל היפהפיה והקטנה

פופי עם הנגנים. אם הם נראים לכם מוכרים, כנראה שהייתם בחתונה שלנו באלפיים ושלוש

המלכה האם וצעירת הנכדות

קולאז' טורקי - מחתנים את אסף ורותם

והרי לשם כך התכנסנו!!

ואז חזרנו. חודש וחצי של גשם וקור לונדוניים התחלפו לכבודנו במזג אויר מלבב (שכאמור, מאז התחרפן בחזרה), והילדים שמחו לשוב לחברים שלהם, כאן עם יוּמי וטוֹמוֹ הממתקים:

נציגות אנגליה דובאי ישראל איטליה הודו ספרד שבדיה ומקסיקו עושות פיקניק שווה בפארק ליד הבית, אחרי שיעור הקרטה של הילדים

מזג האויר הביא עמו טיולי סופשבוע שמחים בפארקים ברחבי לונדון, כמו זה שתיכף תראו - בפרימרוז היל, פיקניק שבועות עם חברתי ג'ואנה ומשפחתה. בכלל, חגים זה עניין קצת טריקי, כמו שגילו לפנינו המוני יהודים וישראלים שגרים בחו"ל. בבית הספר ובגן לא מספקים את הסחורה - אף אחד לא עשה איתם טנא או סיפר להן על מתן תורה, לא התחפשו בפורים, ובטח שלא דיבר על חשיבות הסליחה לפני יום כיפור. אז הכל צריך לעשות לבד, ועם פתיל הסבלנות הלא ארוך של אמיתי ואיילת, זה לגמרי לא פשוט, ואנחנו מתנחמים במחשבה שזה זמני. 

ממרומי פרימרוז היל, רגע לפני שאודי והגדולים רצו במורד הגבעה

עופר נהיה חובב אוירונים. מזל שאנחנו גרים קרוב להית'רו

פליפה חבר שלנו הגיע בסוף, אחרי שיעור צ'לו, ונתן לכולם לנסות. איזה כיף!

הצרה עם ילד שלישי זה שתיכף צריך להתחיל לקנות גם לו גלידה. וגם - השם ישמור  - כמה יכול ילד אחד להתלכלך מגלידה אחת 

הילד השלישי, כפרה עליו, התחיל גן. ההתחלה היתה קשה, כמו כל פעם, אבל הוא התארגן על עצמו, ובפרחחות וצעד בוטח נכנס בבוקר בלי בעיות, שמח, צוחק... הוא מקשקש בלי הפסקה, בג'יבריש מדוברת,  אם כי מבין לחלוטין עברית ואנגלית. וגם כבר אומר כמה דברים חמודים, ורץ, ומנשק, ואוהב, וזורק דברים ועושה הצגות, וצוחק בקולי קולות... ילד תענוג. חמסה. 

וידאו של עופר בפסטיבל האדריכלות

בינתיים, הילד הראשון - איזה ילד, באמת, אין דברים כאלה. מבריק כמו שד, מעופף כשטיח, חברותי ושמח, בכיין וקוטר, יצירתי ומשועמם, הכל הכל ביחד. הוא מוציא ממני את כל התחושות הכי קיצוניות - גאווה ואהבה עצומות יחד עם כעס וחוסר סבלנות שאין לדעת מאין מגיעים. השילוב של ילדותיות ובגרות מבלבל אותי ומכריח אותי למצוא דרכים חדשות בהורות שלי. 

לאמיתי נופלת שן חלק א' - זהירות - תמונות קשות לצפייה!

לאמיתי נופלת שן חלק ב' - זהירות - תמונות קשות לצפייה!

הילדה הראשונה גם היא כבר גדולה, ושמחה, והאגלית שלה נהדרת, והיא קוראת אנגלית לא רע בכלל, והיא מקסימה ושובבה ונבונה ומרגישה לפרקים - כמו שצריך :) ואחרי שבמשך שבועות סירבה ללכת להופעת הבלט של סוף השנה, הלכה גם הלכה ועוד נהנתה. הנה, ככה היא נראתה:

חגיגות השישים למלכה (שישים שנות מלוכה, הבחורה בת 86...) היו, האמת, משהו משהו. הציניקנית והסוציאליסטית שבי מתקשה מחד להבין איך הם מרשים לעצמם לתחזק מוסד הזוי ויקר שכזה. ובכל זאת, קשה לא להנות ממפגן השמחה והאהבה שיש להם לקשישונת החביבה, לצמד הנכדים הג'ינג'ים המכוערים שלה, ולקייט המהממת, מי יתנני לפשוט פשיטה לילית על הארון שלה. 

המלכה פינתה זמן בלו"ז הצפוף שלה כדי להצטלם עם אמיתי

חבורת הבחורות הצעירות והחתיכות האלה, עם הגרביונים המהממים, לא חמקה מהעדשה!  

משפחת נחמני מדגמנת את צבעי היוניון ג'ק. טוב, במיוחד איילת. 

צועדים עם ההמון אחרי שעמדנו דחוסים ומנומסים עם ההמון לראות את המשט של המלכה. אלף ספינות היו שם. ככה אומרים לפחות. אנחנו ראינו את אלה שעמדו לפנינו. 

הנה, ראינו בכל זאת את הנהר

והנה פסטיבל אדריכלות לילדים. איזו הפקה. לוקיישנים מרובים בסיטי - כאן אנחנו ב-Leadenhall Market - בכל מקום פעילות יעודית על בנייה במרחב, או תפיסת מרחב, מבנייה בלגו ועד סיורי קורקינטים בעיר. ומדריכים, וציוד, וחוברות לפעילות עצמית, וסיכות אדריכל צעיר, והכל חינם כמובן.

חדי העין יבחינו שעשיתי עגילים. כן, מאז שהתמרדתי בגיל שמונה, כשסופסוף הרשו לי לעשות חורים באזניים, והודעתי שאני דוקא לא אעשה, נשברתי. כן, רק בגיל 35.

איילת מצלמת ליד הגורקין (המלפפון)

 ולפעמים אנחנו סתם בבית, עושים פאזלים של המון חתיכות, אוכלים, משחקים, מקשקשים, רבים, צועקים הרבה, צוחקים הרבה, עושים אמבטיות, מבשלים, מלכלכים, מנקים, מלכלכים, מנקים, מלכלכים, מנקים, מלכלכים, מנקים, מלכלכים, ישנים, קמים, מוציאים שיניים חדשות, מאבדים שיני חלב, עושים כביסה, ועוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת כביסה, ולקינוח עוד קצת כביסה. ועוד קצת לכלוך. וצחוק אחרון. וצעקה "עופו כבר לישון!!" לקינוח. 

מי אמר שלא חוגגים חגים פה? אהמ. זה מלפני שבועיים בערך.

צמד זוללי הפסטה כחולי העיניים

אמיתי מצלם בזויות יצירתיות. ברקע - גווידו חבר שלנו ממילנו ואודי רואים יורו 2012

1100 חתיכות ביחד

שופוני! ארוחת הצהרים ששלחתי לילדים לבית הספר.
יש לי גם תבנית שעושה ביצים קשות בצורת לב ואורז דביק בצורת פרצופים של ילדים. 

ומה הלאה? עוד שלושה שבועות, ב-20 ביולי, מתחיל החופש הגדול. אחרי שנראה את הלפיד האולימפי עובר דרך השכונה, אז בתחילת אוגוסט אנחנו מעפילים בנסיעת מרתון לילית של עשר שעות להיילנדס הסקוטיים, לכינוס השנתי של משפחות אינסאד. אנחנו שמונה משפחות הפעם, שזה עושה בדיוק ארבעים איש, ואני בטוחה לגמרי שהשבוע הזה יצדיק פוסט נפרד בבלוג. היכונו. 


ויום אחד עוד אספר לכם על הדוקטורט שלי גם, מה אני עושה ואיך אני עושה את זה.
ואתם? אל תוותרו עלי גם אם אני מתעצלת ממש ולא כותבת.


נשיקות רבות מכולנו