פוסט אגוצנטרי

הפוסט הזה התחיל להכתב במטוס סילון, לא לארצות הברית אלא מהממלכה המאוחדת. אין דיילות ואף אחת מהן לא מדברת איתי ובטח לא על דברים קיומיים. איזי ג'ט. את הכריך שלי כבר אכלתי, את התיקונים למאמר שהייתי צריכה לעשות עשיתי, נמנמתי חצי שעה בחסות האזניות שניגנו לי הופעה חיה של עמיר לב במקום את בכי התינוקות וקשקושי הקניות של השבים והשבות מכמה ימים בלונדון.

באה לארץ, ואין מועד מתאים יותר לפוסט חדש. והפעם, ברשותכם, אני מותירה את המשפחה מאחור, תרתי משמע. שנים עשר יום. קצת דמעות נשפכו הבוקר עת יצאתי מהבית, אבל הן נמחו ביד אב אוהבת ובוטחת. מחר יחובקו וינושקו על ידי אמא שלי, ואיני דואגת כלל ועיקר. פעם ראשונה מזה זמן רב שנוסעת לכל כך הרבה זמן. לעופר זו תהיה פעם ראשונה, ואודי ירויח ביושר, ובהתעוררויות ליליות שהתחדשו לאחרונה, את שבוע הסקי באיטליה בעוד זמן לא רב.

משאירה את המשפחה מאחור כי הפעם אני רוצה לספר לכם על העבודה שלי, על המחקר שלי. על העולם שלי, עולם הסביבה ושינוי האקלים, שמאז שנכנסתי אליו לפני ארבע חמש שנים, אני ממשיכה לגלות אותו ולהתרגש ממנו ולהיות גאה על שאני חלק ממנו. סליחה מראש על הפאתוס, ועל החפירה, וסליחה ממי מכם שכבר מכיר ושמע. אבל מי מכם שרוצה להיות מצוי בעולמי, הרי חלון קטן להציץ פנימה.

פסקת הקדמה (שתיים-שלוש בעצם) על שינוי אקלים, עם פאתוס והכל:

את הכל אפשר להגיד על שינוי אקלים, או בשמו הקודם, התחממות גלובלית. שהוא לא מתרחש. שאם כן, שזה לא בגלל פעילות אנושית מזהמת (הערה בכוכבית בסוף הפסקה). שגם אם כן אז זה לא אנחנו, אנחנו קטנים. שגם אם נעשה משהו לטפל בזה זה לא יעזור. שאחרים יעשו, רוסיה, סין ואמריקה והודו. הכל אפשר להגיד. יופי. אמרנו. מרגישים יותר טוב. ומה עכשיו? עכשיו צריך להפסיק לקשקש ולעבוד ביחד, וגם לעבוד לחוד, כי אפילו אם כל מה שאמרנו נכון, אז הרבה מאד פעילויות ומעשים שעובדים בכיוון של התמודדות עם שינוי אקלים עובדים בעוד הרבה כיוונים – מניעת תחלואה מזיהום אויר. הפחתת התלות בנפט ומוצריו, בעיקר אבל לא רק במגזר התחבורה. עצמאות אנרגטית. חסכון כספי. יצירת המוני משרות חדשות. ובעיקר, חשיבה מסודרת על ניהול משאבים, תכנון. חשיבה לטווח ארוך תוך נסיון לעקוף שיקולים קצרי טווח. למען עתיד ילדינו וגו'. אפילו כבר לא נכדינו. ילדינו ממש. וכל זה מתקדם גם בכיוון של צדק חברתי וכלכלי. מחשמל סולארי בכל כפר, טכנולוגיות מתקדמות לאיחסון יבולים על מנת למנוע בזבוזם, שבירת ריכוזיות של ספקי נפט ופחם, ואולי אולי דיל עולמי שבו העולם המפותח ישלם על גרגרנותו וחמדנותו ויפצה את המדינות המתפתחות על עשרות או מאות של ניצול אלים. לאט לאט. רגע. שניה.

[הערה ממש ארוכה בכוכבית: יש היום קונצנזוס מדעי כמעט מוחלט על שיש התחממות. שהיא גרועה יותר ממה שהיה נדמה כשהתחילו להתעסק בזה ברצינות, לפני עשרים וכמה שנים. שהיא גורמת לכדור להשתגע. שיש הרבה מאד אירועי מזג אויר קיצוני שנגרמים כתוצאה מזה. גשמים שטפונות בצורות. באוסטרליה נרשמו בקיץ הזה טמפרטורות שיא מראשית המדידה, והם נדרשים להוסיף גוון חדש של אדום למפות שלהם כי הגוונים הקיימים לא מספיקים. באנגליה, בצורת חמורה שמייד אחריה בא הקיץ הכי גשום בחמישים השנה האחרונות, ואחר כך סתו של שטפונות כמעט חסרי תקדים. בארץ, רק צריך להזכר בשריפת הכרמל, חורף של 29 מעלות. ובשלג של לפני חודש. בעל הבית השתגע. עוד בקונצנזוס: שפליטות מזהמים כתוצאה מפעילות תעשייתית ואנושית היא הגורם העיקרי, ושזה תהליך מתגלגל – המסת הקרחונים הארקטיים עומדת לשחרר כמויות עצומות של כזי חממה שהיו כלואים מתחת לקרח. זהו, כמעט אבוד. כמעט כמעט. לסיום ההערה הארוכה, הפרט שיכול היה להיות משעשע אילולא היה עצוב – שהתקשורת מציירת את זה כאילו יש היום מחלוקת מדעית על אלה. אין. אין. אני אומר זאת שוב: אין מחלוקת. יש בעלי אינטרסים שרוצים שזו תהיה התמונה בתקשורת. תאמינו לי. אני בצנטרום של הפיילה העולמית בענין. עד כאן ההערה. זה לא נחשב לי פסקה]

אז מה עושים עם כל ההקדמה עתירת הפאתוס שלי? שני דברים. האחד, מנסים לעשות דיל גלובאלי. בקופנהגן ב-2009 התכנסו כולם, ראשי מדינות ושרים, ברוב הוד והדר - וזה נכשל. היעד הבא – להגיע לדיל ב-2015. אבן הנגף העיקרית כמובן היא מי משלם למדינות המתפתחות לעשות את שורת הצעדים היקרים יחסית שיש לעשות כדי לשנות באופן דרמטי את מבנה שוק האנרגיה והתעשיה שלהן. כאן שוב אשתמש בביטוי ההזוי 'צדק סביבתי' (שהוא בנדוד רחוק מאד של שויון בנטל..), אך לא ארחיב. מי שרוצה, רק תגידו ואני אשמח לשפוך עוד עמודים על הנושא. הדבר השני, מקדמים בינתיים חקיקה לאומית, עצמאית, הן להפחתת פליטות (למשל, באמצעות התיעלות אנרגטית או הכנסת אנרגיות מתחדשות על חשבון דלקים פוסיליים) והן להתמודדות עם ההשלכות העומדות בפתח של שינויי האקלים שמהם כבר אי אפשר להמנע (למשל, באמצעות הזרמת מספיק כספים למערך כבאות מתוך ההבנה ששריפות יער הן נתון במערכת הזו; או העתקת תשתיות לאומיות מקו החוף לנוכח העליה הצפויה של פני הים). נהדר. אז אני בענין של החקיקה הלאומית. גם בעבודה וגם בדוקטורט.

החלק הבא (כבר לא מתחייבת על פסקה), בו אני מספרת על העבודה שלי

יופי נחמה. לא נסעת לעשות דוקטורט? איזו עבודה בראש שלך? יש לך עודף זמן? (לא) חדווה מיוחדת למולטי-טסקינג? (ברור) צריכה כסף? (דמיינו שכר דירה בתל אביב ותכפילו בשתיים, חברים. ותשעת אלפים שקל גן לצעיר הבנים. שמעתם נכון). רוצה לעבוד בצוות, בחבר'ה, במקביל למסע הבודד של הדוקטורט, בו אין לאף אחד מושג באמת מה את עושה בימיך ובלילותיך, שהרי את נפגשת עם המנחים שלך פעם בחודש בסך הכל ושאר הזמן, לבד? (כן!). עבודה אם כן. מפה לשם, אני עובדת עבור ארגון ששמו, לא פחות, ארגון המחוקקים הבינלאומי (הו, ההשכלה המשפטית שלי לא היתה לשוא! סתם. לא קשור בכלל).

באוגוסט האחרון נשלח במחלקה מייל שמחפשים עוזרי מחקר לסקור חקיקת שינוי אקלים בשלושים ושלוש מדינות, למחקר גדול שיושק בינואר. יאללה. חשבתי שאבלה את אוגוסט ספטמבר בהפוגה קלה מהדוקטורט, ומפה לשם נקלעתי לפרויקט מדהים, מרגש, חשוב על אמת. כתבנו ספר, 550 עמוד, שמביא הרבה מאד מידע ומנתח מגמות בחקיקה הלאומית בשלל מדינות. ואז הבאנו יחד את המחוקקים מהמדינות האלה, ליומיים של כנס בלונדון, בו הם למדו זה מזה, על בעיות דומות ופתרונות דומים, חלקו קשיים ואתגרים, החליפו רשמים, והבינו שהם לא היחידים בעולם שמתעסקים בזה. זה כבר הרבה, כי אף אחד לא רוצה להיות לבד בענין הזה, לא לצאת פראייר..

על הדרך מצאתי את עצמי לוגמת שמפניה ואוכלת פטיפורים בחדר מרהיב בפרלמנט הבריטי, בחברת שרים ולורדים, מצחקקת עם חברת פרלמנט מנפאל (תוך שאני מגלה שהפרלמנט שם פוזר), מחליפה כרטיסי ביקור עם יו"ר הפרלמנט הדרום אפריקאי, שמספר לי בגילוי לב על הצרות בלהעביר את התקציב, ומוזמנת באורח טקסי וחגיגי לכנס בסיביר (!) אבל זה רק כי השווצתי בזה שאני יודעת לספור ברוסית במבטא משכנע ואני לגמרי חושדת בטהרת כוונותיו של המזמין.

הנה יש תמונות.

החלק הבא, פוטנציאלית קצר הרבה יותר, בה מיכל מספרת על הדוקטורט שלה

נהדר. אני מה זה חשובה ומגניבה. אבל מה עם הדוקטורט, מה? בשביל מה שלחנו אותך? לונדון לא מחכה לך, היא רק מחכה שתחזרי לארץ עם כובע שחור מרובע מטופש להחריד (הנה, כזה! וגם גלימה!)

 

אז איך עושה דוקטורנט? (איך עושה כבשה?)(כבשה חונבת. וזאב זורד. נהדר. עכשיו כשכולנו חכמים יותר -) תתחילו בלשבור את הראש על נושא. זה צריך להיות חדשני. נושא שאף אחד לא בחן מהזוית הזו או בדרך הזו מעולם. וזה צריך להיות מענין. לפחות אתכם, הרי זה הדבר העיקרי שתתעסקו בו ארבע שנים. ורצוי שיענין את המנחים שלכם, שצריכים לשמוע את החפירות שלכם במשך ארבע השנים.

בגלל שנושא הדוקטוקט צריך להיות חדשני, תבלו כמעט שנה בלגלות מה אנשים אחרים כבר כתבו בנושא. במקביל תעשו כמה קורסים שנראים ממש לא קשורים, מבזבזי זמן ועתירי מטלות, שרק אחרי חודשים, ובמקרה הטוב, תבינו שבעצם בהם ירד לכם איזה אסימון על מה אתם אמורים לעשות. תמשיכו לשבור את הראש על נושא כי בינתיים גיליתם שמישהו כבר כתב מהזוית שחשבתם שהיא נורא חדשנית. חזרה לשולחן. בסוף יש משהו שלכם. כִּתבוּ עשרת אלפים מילה באנגלית אקדמית ותרגישו מאושרים לשבריר שניה. אל דאגה, עוד רגע זה עובר. אחרי שתאספו קצת מידע אמפירי (זה השלב הבא, בעיצומו אני מצויה עכשיו) תגלו שכל ההנחות שלכם שוות לתחת ושוב חזרה לשולחן ולמחשבות.

בדוקטורט שלי אני מנסה להבין איך מתקבלות בישראל ההחלטות שמביאות לחקיקה סביבתית, בין היתר לחקיקת שינוי אקלים. אנחנו אוהבים נורא לומר שאין פה חשיבה מסודרת על שומדבר, ושקומץ אינטרסים מכתיב הכל, ואני יצאתי לחקור האם אכן כצעקתה הדבר. אני מסתכלת על כמה פיסות חקיקה או החלטות ממשלה שמתעסקות בנושאים סביבתיים, בעיקר התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה (שהיה לי העונג להיות בצוות המקצועי שיעץ למנכ"ל האוצר בהכנתה), וקודחת במוחם של כל מי שהיה מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות על התהליך – איך הגיעו הרעיונות לשולחן, איך קודם רעיון א' על פני רעיון ב', איך נבחנו החלופות. בעיקר מענין אותי להסתכל על תהליכים בהם מדיניות ישראלית התגלגלה ממדיניות שהתקבלה בחו"ל. למה דוקא את המדיניות הבלגית לקחנו? או את האמריקאית? המממ? ולמה אנחנו כל כך טובים בחדשנות טכנולוגית ולא ממש מצטיינים בחדשנות של מדיניות..?

אז הנה אני, בשלב עבודת השטח האמפירית. מראיינת המון אנשים. חמישה עשר ראיינתי בדצמבר, עוד עשרים לפני בביקור שמתחיל הערב, עוד כמה מצדדיי, ואני העומד אחת שתיים שלוש. אם אתם מקוראיי, אלף תודות לכם על שאתם מרשים לי לנבור בראשיכם ובזכרונכם ולשאול שאלות שאינן תמיד קלות.

אחר כך את כל השיחות המוקלטות האלה צריך לשקלט (כלומר להעלות מילה במילה על הכתב), ולהתחיל לנתח, לדוג תֶּמות חוצות-גבולות, ולהתחיל לכתוב את הדבר האמיתי. פעם אנשים היו כותבים ספר גדול ושמן עם אותיות מוזהבות על הכריכה, היום אפשר גם לכתוב בפורמט רזה יותר, שלושה ארבעה מאמרים סביב אותו הנושא, מחובקים משני הצדדים על ידי הקדמה וסיכום. וזה מה שאני עושה. לא, זה לא לוקח פחות זמן או מאמץ. אם אני אהיה ממש טובה (פחחח) אני אגמור את זה בעוד שנה וחצי. אחרת, שנתיים, שנתיים וחצי זו הערכה ריאלית יותר. במיוחד לאור הסיפור הזה עם העבודה שמסתמן כמבטיח ומענין באופן יוצא מן הכלל, אך אין ספק שיגזול את חלקו במשאבי הפניות שלי.

כיף לי. מענין לי. ממש.

מילות סיכום

זהו. פוסט טקסטואלי ופחות מצולם הפעם, אבל אולי הצלחתי לצייר משהו במלים שלי במקום התמונות.

טוב, נו. הנה קצת תמונות, שלא תגידו שאני אגוצנסטרית נורא.

אמנות רחוב לונדונית

יומולדת שש לאיילת

הצוקים הלבנים של דובר

יומוולדת שש

 עד הפעם הבאה, נשיקות וחיבוקים ואהבה

אז מה אם באיחור בלתי אלגנטי בעליל - שנה טובה!

 שתהיה, מה אכפת לכם ואז מה אם עוד רגע חנוכה. שנה רגועה ובריאה וטובה ומתוקה. שנה של בריאות, וחדשות טובות, ובלי כאבי בטן וראש וכליות ומה לא. שנה קלה. נחמדה. מנוקדת בכתמי צבע עליזים. עם פס קול של צחוק ומוסיקה טובה, ושקט כשצריך. מרוצפת מראות והרגשה של בית אך מעוטרת בטיולים והרפתקאות, למקומות רחוקים, או קרובים. מסעות אמיתיים או רק בכורסא. עם ספר. מנייר או קינדל. לבחירתכם. פגישות עם אנשים מענינים. תבלינים חדשים. מחשבות רעננות והחלטות אמיצות ונחושות. שתתחדש עליכם ועלינו ועל כל עם ישראל שנת שלום.

ועכשיו, סתו לונדוני. זה הסתו שאחרי הקיץ של החגיגות הגדולות. אחרי האולימפיאדה. והפאראלימפיאדה. ומצעד הנצחון של האתלטים לסיום החגיגות. ואחרי מצעד הקיץ של הסבים והסבתות פה, וחודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים. אנחנו כבר שנה שניה פה. כבר יש דברים שחוזרים על עצמם. שאנחנו אומרים - הי, זוכרים שבשנה שעברה היינו פה? ראינו את העלים נושרים ככה? הרגשנו את הימים מתקצרים והשרוולים מתארכים? הרגשנו פתאום צורך להכין סיר גדול של מרק ירקות? הבטנו במכנסים הקצרים שיצאו מהכביסה בחיבה ונפנפנו להם שלום עד השנה הבאה..? אז ויש על כמה דברים נחמדים שהספקנו לעשות בקיץ:

התחלנו פרויקטים של בנייה בגדה. לא מדובר בגדה המערבית אלא דוקא בדרומית, של נהר התמזה כמובן. וההתנחלויות שלנו הן מבנים טרומיים שנרכשו בפאונד, הורכבו וקושטו והוצבו על חלקה מסומנת בעיר הזו שאם רואים בתמונות הבאות. ותוך כדי שהילדים וגם המבוגרים בונים, פועלת תחנת רדיו מקומית, עם שני שדרנים נלהבים, שמתארת מה קורה במקום ומשדרת שירים לבקשת הקהל; עוברת דוורית חיננית שמעבירה מכתבים בין הבתים, ומסתובב בחור צעיר בחליפה על תקן ראש המועצה המקומית ומקשיב לתושבים. היינו שם שעות, נהנים מהשמש, מסבתא גליה שגם צילמה, ומחברינו האיטלקים שבאו לכמה חודשים ללונדון וגרו לידנו, והיה כיף חיים:  

מטיילים בשכונה

מה הענינים בונים בנינים

עושים כבוד לספר של תומר מהשכבה שלי

ואז היתה אולימפיאדה. כלומר, רוב האולימפיאדה היתה כשהיינו בסקוטלנד, אבל אולימפיאדת הנכים, שהיתה הבונבוניירה האמיתית מבחינתנו, התחילה רק בסוף אוגוסט. היו לנו כרטיסים לבוקר באצטדיון האתלטיקה, ועל אף שלא היינו בטוחים למה בדיוק לצפות, ואם זה יהיה אסון לוגיסטי, יצאנו בוקר אחד של תחילת ספטמבר, חמושים בשני ילדים, שני הורים (של אודי), בקבוקים ריקים (אפשר למלא מים בפנים, הבטיחו לנו), ומזג אויר קסום, לאצטדיון. 

היה מדהים. מדהים. חגיגה של הרוח האנושית. של נצחון הרוח על הגוף, של הלא יאמן. מהקופצים לרוחק העיוורים, שרצים אל הלא נודע כלפי הקול של המאמן שלהם שמכוון אותם במחיאות כפיים עד שצועק 'קפוץ!', והם קופצים, ומקוים שינחתו על החול :) דרך הקופץ לגובה שיש לו רק רגל אחת שקטף מדליית זהב. ועד הקהל שמעודד את המתחרים במירוץ כסאות הגלגלים, וקריאות העידוד שלו מתגברות לקראת הנצחון, ואז  נחלשות קצת, ומתגברות שוב עד לשיא כשאלפי אנשים מריעים לכסא הגלגלים האחרון על המסלול, זה שמסיים הרבה אחרי כולם אבל מסיים. חגיגה של שמחה, של אירוע מתוקתק עד אחרון הפרטים, מרוצף במתנדבים חייכנים לכל אורך הדרך, שנותנים היי-פייב לכל הילדים שהולכים מהרכבת לכפר האולימפי. חגיגה. הילדים היו מאושרים, אנחנו היינו בהיי. פעם בחיים.

זה בכלל בוינדזור

איילת צילמה אותי בבוקר לפני הכניסה לאצטדיון

קפיצה לרוחק עיוורים

הביקור שלנו בוינדזור עורר בי (שוב) מחשבות על פטריוטיזם אנגלי. אני מסתובבת לי בתחושת קנאה מסוימת על  הקלות שבה האנשים האלה אוהבים את הארץ שלהם ואת הסמלים שלהם. את המלכה, ואת הצבא, עכשיו היה להם יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה, והם כולם ענדו את פרח הפרג על הדש והסתובבו להם בידיעה הפשוטה שהם צודקים. שאין התלבטות. קנאתי.   

חזרה ליום יום שלנו. הילדים גדלים, אמיתי עבר בית ספר לבית ספר חדש, קרוב יותר ונחשב יותר. איילת ברשימת ההמתנה. אפילו ללוגיסטיקות האלה התרגלנו, של לפזר ולאסוף בשלושה מקומות. אם הייתי כותבות לפני חודש הייתם שומעים את קול מריטת השערות המתוסכלת שלי. איילת התחילה כיתה אלף, יש לה מורה מקסים במיוחד ואני חושדת ברגשותיה כלפיו :) היא קוראת בבטחון גובר והולך, כותבת, עושה שיעורי בית כמו חננה ונהנית ממש. אה, והיא בחוג קרטה. לא רצתה בלט ולא שומדבר. קרטה. עופר, כמנהגם של בני רבע לשנתיים, עסוק בהלראות לנו כמה הוא חמוד. כל יום יש לו מלים חדשות, חצין בעברית חצין באנגלית, ושירים חדשים, רובם באנגלית, אבל ברורים לגמרי מבחינה מוסיקלית, ושיגועים חדשים, ושיניים חדשות :) הנה מקבץ עדויות:

מר שובבו החמוד

אופים עוגת תפוחים ברגע נדיר יחסית בימינו של הרמוניה 

יום ראשון בכיתה א': רואים את הדמעות בעיניים שלי?

איילת בתור הרמיוני מהארי פוטר בכיתה בהלווין

הופה, כבר מעילים וצעיפים. אנחנו בסוג של שמורת החולה, מלאה ציפורים שלא רואים בתמונה, רק באמצע לונדון.

וגם אודי ואני נהנים מהחיים בזמן האחרון. אפילו מיסדנו דייט שבועי, בייביסיטר והכל :) והיינו בהופעה של לאונרד כהן. האיש והאגדה, בוומבלי, לכבוד יום הנישואין שלנו לפני חודש וקצת. וביום שישי האחרון לקחנו חופש ועשינו סיור בעקבות אמני רחוב במזרח לונדון. היה מדהים.  

I'm your man, already 11 years

אמנות או נמות

God help us

כאן מותר

יאנג אנד דה רסטלס

תכניות: ב-22 בדצמבר אנחנו מגיעים לשבועיים. אין כמו חג המולד בארץ הולדתו של ישו. נהיה ב-0544835833 ובבית של ההורים כרגיל.

שלום ולהתראות בקרוב,

אוהבים ומתגעגעים

מיכל וכולם

סקוטלנד

לציון יום השנה הראשון לשהותנו בממלכה המאוחדת, נכנסנו לרכבנו, חמישה אנשים, שלוש מזוודות, תשע שעות נסיעה נטו, והעפלנו לשבוע נופש פעיל בחברת החבורה הקבועה שלנו בשבע השנים האחרונות, חבורת משפחות אינסאד. החבורה הזו התגבשה סביב העובדה שכולנו היינו משפחות עם ילדים קטנים באינסאד בצרפת לפני שבע שנים, ולכן, במקום לצאת למועדונים בפריז או לקלאב מד בתוניסיה, נסענו, על טפנו, לנופש משפחות באתר קרוואנים בבריטני. היה מדהים. החלטנו שניפגש שוב. שש שנים מאוחר יותר, ואחרי צרפת, שבדיה, איטליה, ישראל (ועוד כמה אירועים שאנחנו לא נכחנו בהם משלל סיבות), הגיע תור סקוטלנד. 

Bretgane, France, 2006

Sweden 2008

Sienna, Italy, 2009

Scottish Highlands, 2012

והפעם אנחנו ארבעים איש. שמונה משפחות עם ממוצע ילודה מאד בלתי אירופאי, משבע מדינות (צרפת ספרד איטליה שבדיה אנגליה שוייץ וישראל), ששה עשר מבוגרים. עשרים וארבעה ילדים (כן, עשרים וארבעה), בין גיל שנה וחודשיים לגיל עשר. זה היה יכול להיות חלום או סיוט. זה היה חלום. הפעם היה ברור שצריך להתארגן אחרת מהפעמים הקודמות. לא עוד לבשל לעצמנו באתר קרוואנים או לנגב חומוס בנצרת. גם להכנס לפאב המקומי ולבקש ארבעים מנות פיש אנד צ'יפס לא נשמע הגיוני. חיפושים קדחתניים, משא ומתן אינטנסיבי, וארגונים שהתחילו כבר בפברואר (בניצוחנו ובעזרת החבר'ה), הביאו אותנו לבית אבן אפור ועצום בן מאה וחמישים שנה, על שפת הים ליד הכפרArisaig  שבצפון מערב סקוטלנד, בלב לבם של ה-Highlands. 

The Arisaig House and friends

The Arisaig House

View from our window

אנחנו נפגשים כל שנה-שנתיים, וכמעט שלא נפגשים באמצע, אלא אם מישהו נוסע נסיעת עסקים לעיר אחרת ובא לארוחת ערב אקראית. אבל יש שם אהבה אמיתית, חברות עמוקה. אנשים שהייתי פונה אליהם בעת צרה. הילדים לא בקשר זה עם זו, אבל איכשהוא תמיד כשהם נפגשים, הקסם חוזר. חבורות נוצרות, בריתות נכרתות, ודי מהר ברור להם שהם חברים טובים ושהם ממש לא זקוקים לנו, ההורים. השנה כבר כולם יותר גדולים, והשפה הופכת לכלי חשוב יותר, אז עומדות להן שלוש בלונדיניות בנות חמש ואיילת אומרת לורוניקה  משהו באנגלית, וורוניקה, שהיא אנגליה שחיה במינכן, מתרגמת לסיגריד, שהיא שבדית שגרה בשוייץ. אמיתי, ג'ורג'יו, בנט, פליקס ומקס, הסתדרו מעולה בארבע שפות סביב אייפד, קפיצות בטרמפולינה, חפירת ארמונות בחול והשתטות כללית. כולם שרו קריוקי. כולם טיפסו על סלעים, עשו תחרויות ריצה בדשא וחיפשו צפרדעים. כולם ראו סרטים. כולם השתתפו באחר צהריים מטורף של חפש את המטמון ברחבי האחוזה. כולם התחבקו בהתרגשות בסוף ומחכים בקוצר רוח לשנה הבאה. 

Playing Splish Splosh Splash with Guido and Gwen

HP Touchpad is god

Harry Potter movie night

Making Nessie (Loch Ness Monster) Origami

Karaoke evening

 הנה למשל - הילדים שרים ורוקדים קריוקי:

והמבוגרים? בערך אותו הדבר רק באנגלית. שיחות לתוך הלילה, משחקי קופסא וקלפים, טניס, קריוקי ומסיבות ריקודים סוערות. באמת. הצרפתים סחבו שני ארגזי יין איתם, וכל אחד תרם עוד כמה בקבוקים, אנחנו הבאנו את מכונת האספרסו איתנו (בשביל ההנגאוברים), היה שמח.

אחד הערבים הבלתי נשכחים היה ערב תעלומת הרצח. הכל מאורגן ומתוכנן מראש על ידי אדם אחד (רוז), שמחלק בקפידה תפקידים (מראש, כך שכל אחד יוכל לבוא מחופש), מעטפות עם רמזים וכסף, ומנהל את מהלך הערב. בשלב מוקדם בערב אחת הדמויות הולכת לעולמה בנסיבות בלתי טבעיות, וכל הערב שאר הדמויות צריכות להחליף ביניהן מידע ולנסות לגלות מי הרוצח. התפאורה שלנו היתה נשף ויקטוריאני, ומי שנרצח בתחילת הערב היה בעל הבית, אציל הולל. אני לוהקתי לתפקיד אשתו, ליידי עם עבר מפוקפק של רקדנית אקזוטית, ואודי, למרבה השעשוע, לוהק לתפקיד המשרת הנאמן. ערב מעולה עבר עלינו, ארוחת ערב לאור נרות, תככים וסודות, ובסוף, הסתבר שאני הרוצחת (בשביל הכיף, הרוצח לא יודע לאורך כל המשחק שזה הוא, כדי שיוכל גם הוא להשתתף ולדלות רמזים מהאחרים), ואפילו קטפתי את פרס התחפושת הטובה ביותר. את אפקט השמלה המנופחת השגתי על ידי תפירת קולבים מיושרים לתוך התחתונית של חצאית :)

The lady and the butler

The Earl (murdered at an early stage in the evening) and his wife

The brutal murder!! Doctor and policeman at the scene

Shocked wife collapses as she sees her husband's dead body

The detective

New findings read to all by the detective

תעלומת הרצח של המבוגרים היתה גרסה משודרגת למשחק חפש את המטמון של הילדים, שבה הם עברו בכמה תחנות, פענחו חידות, הכינו שיקויי קסמים, יצרו מפלצות (מהאבות שלהם), ונלחמו במפלצות עד שמצאו את האוצר! במשך כמה שעות טובות הם עבדו קשה.. 

Kids treasure hunt - Making of the monsters

Monsters resting before the battle

Blind tasting of magic potion ingredients

Magic Potion to kill monsters...

Monsters getting ready for final battle against kids!

Kids getting ready for final battle against monsters

 זהירות תמונות קשות: לחיצה על הוידאו הבא תראה לכם את הקרב הסופי בין הילדים למפלצות!

חוץ מזה טיילנו כל הזמן, ירדנו לחוף שנמצא כמה דקות הליכה מהבית, עשינו מדורות ומצאנו קרפדות:

Soon enough his front teeth will be ok for photos again

They jumped, all right

Sea kayaking on Arisaig beach

What a ride!

On the way to Bonnie Prince Charlie's cave

In the cave, Bonnie Prince Charlie's last hiding place before fleeing to France

גם עופר לא טמן רגליו בצלחת, ונכנס למים - הנה הוידאו:

הוא בכלל שיחק אותה, היה לו חבר בגילו, איגנסי מברצלונה, והם עשו שיגועים כל הזמן:

Dude, the fun we had

לא ויתרנו על נסיעה ל-Isle of Skye, אי מדהים שנמצא חצי שעה הפלגה במעבורת מאיפה שהיינו. טיילנו באי, אכלנו פיש אנד צ'יפס על המזח, תוך תחרות על כל ביס עם השחפים שחגו מעל, ואף התחצפו וירדו לחטוף מדי פעם, ואז נסענו למזקקת Talisker, לסיור וטעימות ויסקי. למדנו כל מה שיש ללמוד על סינגל מאלטים, כולל שלושת כללי הזהב (1. בלי קרח; 2. בלי קרח; 3. בלי קרח. אם רוצים, מוסיפים כמה טיפות מים. הקרח מקפיא את השמנים הארומטיים ומבטל את כל אפקט ההתיישנות, שעליו שילמת ממיטב כספך). אלוהי מזג האויר חייך אלינו כל הדרך (כל השבוע בעצם) והיה יום קסום.  

Portree - Isle of Skye

Fish'n'Chips in Portree

Pat the blind-taster at Talisker distillery

Girls' drinks at Talisker

באחד הימים עלינו על רכבת שנוסעת ל-Fort William, עיר קטנה למרגלות ההר הגבוה ביותר בממלכה המאוחדת, Ben Nevis. עיירה קטנה ושלווה, שבה עשינו כמה קניות שוות (4 זוגות נעליים ב-44 פאונד, למשל) ובעיקר אכלנו סנדויצי'ם על הדשא, שכן המטרה המוצהרת של הטיול היתה הדרך חזרה - נסיעה ברכבת קיטור אמיתית, ולא סתם, אלא זו שצולמה בסרט הארי פוטר בתור הרכבת להוגוורטס! אמנם, בעוד שאנחנו הסתכלנו מהחלון ועשינו "אווו" ו"אההה" למראה הנופים המדהימים, אז הילדים התרוצצו בקרונות, שיחקו קלפים, וכמעט הפילו את מוכר החטיפים שוב ושוב, בלי ממש להתענין במה קורה מחוץ לחלון..

Fort William train station

All aboard the Hogwarts Express!!!

So Udi and I were trying to pretend we dont have any kids and to get a nice romantic picture. The photographer didn't get it.

למיקסום החוויה הסקוטית, רוז ורוברט, שחוגגים השנה מאה שנה (שניהם בני ארבעים והם עשרים שנה יחד...), ארגנו לנו ערב קֵיילי - ריקודי עם סקוטיים. כותבים את זה Ceilidh ואין לך שום סיכוי לדעת איך לבטא את זה בלי עזרה. ברביקיו והרבה יין בחוץ, אקורדיאון, קלידים וריקודים בפנים, היה שמח במיוחד!

בשבת, אמרה לנו בעלת הבית המקסימה שלנו, כדאי לכם לשוט לאי הסמוך, יש שם את התחרות השנתית של ה-Highland Games בין שלושת האיים הקטנים באזור. מדובר במסורת אזורית, של מירוצים, הטלת סלעים וגזעים, משהו ויקינגי לחלוטין. אז נסענו. בדרך, בהפלגה הקצרה מהכפר לאי, ראינו לויתנים (Killer whales)! וכלבי ים! היה מטורף! ואו! לא ציפינו לזה בכלל. לא הצלחתי לצלם. הגענו לחלקת הדשא גדולה על האי Eigg, אי קטן, מאה איש, מתקיימים על אנרגיה מתחדשת בלבד, קצת מוזרים. היה יום חם, הבחורים נטו מוט לאוהל, והתישבנו בציפיה. אבל אז ניגשו אלינו חבר'ה מהאי ואמרו - אנחנו מתחילים במירוצי ילדים. מי משלכם משתתף? תוך דקות כולנו היינו מעורבים בהכל. הילדים רצו, ירו בחץ וקשת, והתגלשו על משטחים רטובים. הגדולים ניסו כוחם בהטלת סלעים וגזעים. איזה הרפתקאה. הזוי לגמרי.

The bold and the beautiful - on the boat to Eigg

Welcome to the Ganges

It takes 3-4 INSEAD graduates to make some decent shade

Caber Toss and Stone Put

Visitors lagging behind the Islanders

וזהו, נגמר השבוע. הדבר היחיד שניחם אותנו ביום העזיבה, היתה המחשבה על הקיץ הבא...  
שבנו ללונדון בנסיעה לילית מרתונית, והנה כבר הקיץ ממשיך - סבתא גליה הגיעה לחגוג איתנו יומולדת, אחריה יבואו הנחמנים, יש לנו כרטיסים לאירועי האתלטיקה באולימפיאדת הנכים, ועוד שלושה שבועות מתחילה שוב שנת הלימודים... 

קצת מוקדם לומר שנה טובה, אבל אף פעם לא מזיק :)

האלבום המלא של סקוטלנד, עם הסברים, נמצא פה, אם מתחשק לכם.