טוב, דודה שלי תמר שברה אותי, כשאמרה לי שנשברתי מהר מהכתיבה והתמונות. אז הנה, לא נשברתי, רק הייתי קצת עסוקה בלחיות את החיים במקום בלכתוב אותם. באמת שיש  לי המון מה לספר, ואני אשתדל לא להלאות אבל מקסימום תפסיקו באמצע.

אחד בינואר אלפיים ושתים עשרה למניינם. החנויות פתוחות אגב, מי היה מעלה על דעתו שבראש השנה יפתחו אצלנו חנויות. חופשת חג המולד, אנחנו כבר עשרה ימים מחוץ למסגרותינו, אפילו אודי בחופש כבר שבוע וקצת. קר, וגשום לפרקים, ואנחנו בבית רוב הזמן, אם כי משתדלים לצאת כמעט כל היום ולא לרבוץ מול שלל המסכים. אתמול בלילה הילדים ניסו נורא להשאר ערים עד חצות. באחת עשרה נפלו שדודים, ואנחנו קצת לפני חצות פתחנו מיני בקבוק שמפניה (או שמא פרוסקו), ודיברנו על החיים והמשפחה, ועל ניהול מתחים, ועל החופשה הקרבה ובאה באביב בישראל, ועל השגרה שמבוששת לבוא ואנחנו מרגישים צורך בה. ואל מה אנחנו מתגעגעים בארץ (למשפחה, לחברים). ומה המטרות שלנו לתקופה הקרובה. ממש שיחת סיכום שנה, למרות שלא תוכננה להיות כזו. והתנשקנו בחצות. ובסך הכל הרגשנו שמחים בחלקנו. כי מה רע כשיש לנו כזה דבר בידיים?

זו טעות מצערת שעופר לא בקולאז' הזה. אנחנו אוהבים גם אותו. צילם: סבא דורון

אני מוכרחה לספר לכם המון דברים על אמיתי.

כמו שהוא מתנהג כאילו הוא היה פה תמיד. כבר יש לו חברים - באים אלינו, הוא מוזמן אליהם. והם מתנהלים מולו כרגיל לגמרי, כאילו אין מחסום שפה. לגו ואבירים וקפיצות על הספה.. 

כמו שהוא כותב וקורא ומספר בדיחות באנגלית where did the man with the one hand go? To the second hand shop!, וכותב בכתב מחובר, והפסיק ללכת לשיעורי עזר באנגלית בבית הספר כי זהו, לא צריך יותר. 

וכמו שהוא קיבל תפקיד אמיתִי, עם הרבה שורות, במחזה חג המולד של בית הספר. הוא שיחק שודד שהחביא את השלל שלו באורווה ובסוף נתן אותו לישו התינוק. כמה נוצרי מצידו! הוא היה נהדר.

Grabber the robber

בשמאל, איילת במקהלת הכיתות הקטנות בהצגת חג המולד

והוא היה קצת צמחוני. כן כן. כמעט חודשיים. מסיבות אידאולוגיות טהורות. לא בשר ולא דגים. ומתעקש. אכל  עדשים וטופו ותרד ומה לא. ויתר על המבורגרים ושניצלים ומרק עוף.. מוכרחה להגיד שהייתי מאד גאה בו על הנחישות שלו, ואפילו שהפסיק באיזה שהוא שלב (הנה, כאן אוכל פיש אנד צ'יפס בטייט מודרן עם סבתא) זה יפה בעיניי שהוא חשב על זה והחליט מה שהחליט.

חצי-מחוני. אוכל גם חסה. צילמה: סבתא גליה

במקביל הוא גם החליט לפתוח חנות יד שניה (מוטיב חוזר אצלו, מענין למה) שכל הכנסותיה קודש או לשלום עולמי או למחקר המאבק בסרטן. הוא עוד לא בטוח מה חשוב יותר. אנחנו עדין עובדים על המודל העסקי, כי הוא רצה בהתחלה לתמחר הכל בפאונד, ואני הצעתי לו להעלות קצת מחירים, אבל הכיוון נכון.

ב-11.11.11 היה יום הזיכרון האנגלי, ולכבודו כולם הסתובבו עם פרח פרג מוצמד לדש, לזכר קרבנות המלחמות (וכל ההכנסות קודש לקרן שתומכת במשפחות נפגעים וכו'). מדהים לראות את ההתגייסות של עם שאינו לוחם את מלחמותיו שלו כבר זמן מה (אפגניסטן לא בדיוק נחשבת בעיניי), מתעסק בזה בצורה כל כך אינטנסיבית. אמיתי דרש גם פרג על הדש, כי הוא נגד מלחמות ורוצה לזכור את החיילים שמתו, ואפילו שאנחנו לא מאנגליה הוא לא רוצה מלחמות, ו"אפילו לחבר שלי מויאטנאם, שהוא בודהיסטי, יש פרג". בשיחה על מוות אתמול אגב ארוחת צהריים הוא פרץ בבכי. 

אז מה יצא לנו – הילד מגדל שיער, מתנגד למלחמות, וקצת צמחוני. זהבה גלאון, מאחוריך!

ואני מוכרחה לספר לכם על איילת.

כמו שהיא שיודעת לקרוא ולכתוב באנגלית כבר! יודעת לאיית דברים שאני מתעלפת. ומציירת. בלי הפסקה. פרפרים ונסיכות וטירות וחתולים ואותי ואותה. "כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות ציירת."

כמו שהיא מתעסקת המון בסוגיות תאולוגיות.

"אמא, לאלוהים יש ילדים?". "אהמ, כולנו הילדים שלו, איילת". (היא צוחקת צחוק פרוע) "לא, התכוונתי אם יש לו תינוקות!"; "אני מתפללת הרבה אבל לא בכנסיה"; "אמא, מי יותר חשוב, המלך, המלכה, או אלוהים?"

וגם לה יש חברות, והיא הלכה לחברה אנגליה לבד כבר. וליומולדת שלה הזמינה ארבע נסיכות והן קישטו קאפקייקס  והתאפרו ועשו המון דברים של נסיכות. 

מאפרת את לוסי

מקשטים קאפקייקס בשלל קישוטים ורודים וסגולים

אלוקים, עשה שאהיה נסיכה אמיתית

מנסה להצחיק את מרים

וגם היא היתה במחזה חג המולד! מי שממש רוצה לראות את הוידאו מוזמן להציץ כאן: 

http://www.youtube.com/watch?v=Y9Q2C3lRnJM&feature=youtu.be

וחוץ מזה היא פשוט מהממת

  מדגמנת בובות ברבי של ויליאם וקייט, עוטה וסט פרוה אופנתי שסבתא הביאה לה מפולניה

ואני רוצה לספר לכם על עופר, שלמרות שהוא העיף לאמיתי את השן, לו עוד אין אפילו שן אחת, אבל הוא ילד מגניב, משתלב כמו שילד שלישי משתלב כמעט בנונשלנט במשפחה, בא בשמחה לאן שלוקחים אותו, מקשקש קצת דה-דדה ו-טה-טטה, ויש לו מילה אחת מצחיקה ממש וממש מובהקת, שזו 'אור', שמבוטאת כהתנשפות גרונית מאומצת ומצחיקה עם הפנים לתקרה. והוא הולך לאורך רהיטים, דוחף כסאות תוך כדי התקדמות, דופק על שולחנות, משחק כדורגל עם הכדור שסבתא הביאה לו מסקוטלנד, מכניס דברים לקופסא. צ'קליסט של טיפת חלב. 

הוא משוגע על האחים שלו, במיוחד כשהם עושים לו את הקולות המטורפים שלהם ופרצופים מפחידים, מת על אמבטיות, אוכל כבר כמעט הכל, וכבר שלושה לילות לא יונק! אל דאגה, הוא משלים כהוגן במהלך היום. 

Baby O!

סמאללה על העיניים האלה. מוציא לשון

צילמה: סטפני המטפלת לשעבר הבת אלף 

היו לנו המון אורחים נהדרים - חלק לזמן קצרצר - כמו אן-יעל שבאה לבראנץ':

 וחלק לזמן ארוך יותר ומשמח עד מאד - סבא דורון, שאיתו הלכנו, למשל, לאניית הוד מלכותה Belfast

הנה, הוכחה שהוא היה פה

וחוץ מזה היינו ב_Hampstead Heath ונשבענו לחזור באביב.

ודוד יויו בא לבקר, והיה דוד למופת (בין היתר כי הוא מתאמן לקראת זה שעוד שבועיים שלושה יהיה אבא), וחוץ מלקחת את הילדים כל בוקר לבית הספר, גם לקח את הפרינצסה לקפה ועוגה:

וסבתא גליה, האח הידד לה שבאה לבקר שלוש פעמים בחמישה חודשים, ושיש לה קרדיט על רבות מהתמונות כאן למרות שלא כתבתי בהכל, ושאיתה הילדים הלכו למוזיאון 'טייט מודרן'

וכולנו יחד הלכנו לראות את חלונות הראווה המרהיבים עם אורות חג המולד ב-Harrods Knightsbridge

גם מקומו של חנוכה לא נפקד - סיפגנו, ליבבנו, הדלקנו, סובבנו. הכל. כאן אפשר לראות את נר שמיני בו אירחנו את משפחות שיר ופסטרנק

דן ואודי, איילת אהרון טלי ומימי כוווולם מדליקים נרות

אבל אנחנו מודים שחג המולד הוא כל כך דומיננטי ודרמטי שפשוט אי אפשר (ומי רוצה) להתעלם ממנו. הואיל ואמיתי ביקש מסנטה קלאוס, במכתב רשמי ומסודר שהם התבקשו לכתוב בכיתה, אקס-בוקס-קינקט ובית ברביות לאיילת, ושניהם הגיעו באורח פלא (אודי קנה לעצמו ליומולדת, סבא-סבתא נחמני קנו לאיילת ליומולדת), אז המסקנה היתה פשוטה מאד - סנטה קלאוס קיים ומגשים משאלות.

ביום ההולדת של אודי הלכנו כולנו ל-Winter Wonderland, יריד-פסטיבל-לונה-פארק ע-נ-ק-י-ס-ט-י, ראינו הופעת קרקס, היינו בגלגל הענק, וקפאנו מקור! 

זה בכלל לא ביומולדת של אודי. זה ביומולדת של איילת, והיו בערך מיליון סנטה קלאוסים ברחובות. רובם שיכורים או בדרך להיות כאלה.

זה ממרום הגלגל הענק

וגם זה

וזה בדוכן ממתקים מעלף

ואני - מיכל נחמני - שלכבודי התכנסנו - מה? 

אני פה. המשעול, הבנין, הקומה, השולחן, והעץ הקטן שהיה לנו בכניסה

אני כבר עשרה ימים ממש לא עושה מספיק מהדוקטורט שלי, אבל לפני זה אני חושבת שבדיוק נכנסתי לתלם. מצליחה יותר לקרוא מאמרים ולכתוב קצת. שאלת המחקר שלי ברורה ומוסכמת, שזה כבר מגניב, ובפוסט הבא אולי אספר לכם קצת עליה. המנחים שלי, צמד בחורים אנגלים בשנות הארבעים לחייהם, אחד בתפקיד השוטר הטוב ואחד בתפקיד השוטר הרע, ושניהם מקסימים ונהדרים עד מאד, דורשים ממני דברים כתובים בפרקי זמן מוגדרים, וזה מצוין לי כי מכריח אותי לעבוד. עם זאת, הזמן מוגבל, לקחת ילדים בתשע בבוקר לבית ספר ובשלוש וחצי לאסוף אותם, כשהאוניברסיטה נמצאת חמישים דקות נסיעה מהשכונה, לא משאיר הרבה זמן ללמוד. 

ככה זה נראה אצלנו בבוקר.
לפעמים אנחנו מגוונים עם צעקות או דמעות
ולפעמים אנחנו גם מגוונים בדגני בוקר, או באורחים 

אני יודעת שאני צריכה לזכור שאין דיני כדין דוקטורנטית רווקה וחננה בת 25. כי חוץ מזה שאני לא חננה, וגם יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות, אני צריכה לעשות התאמה של הציפיות שלי לחיים האמיתיים. גם ילדים וגם דוקטורט וגם זוגיות, וגם תחזוקת בית, ומטפלת מעפנה שברוך-השם התפטרה אבל-אין-מה-לעשות-צריך-למצוא -מטפלת-אחרת (כנראה שמצאנו), וגם, השם ישמור, קצת לדאוג לעצמי מדי פעם. לקחתי את עצמי ביום שישי לדיקור ועיסוי סיני לחיזוק כללי, לוקחת ויטמינים, ולכבוד השנה החדשה מבטיחה גם להתחיל להתעמל. ואולי לרגל סיום הנקות הלילה גם לקום מוקדם בבוקר. הואיל וכולכם מכירים אותי אתם יודעים שלא קל לי לוותר על המולטי-טסקינג (וגם לא על שעות השינה), אבל (וידוי מסעיר) יש דברים שאני מבינה שאין ברירה אלא להרפות בהם. למשל, מהשבוע הילדים יאכלו את האוכל של בית ספר במקום שאעמוד ואבשל להם כל בוקר. נקרא לזה ניסוי של שלושה חודשים, עד חופשת האביב, ואז נשקול מחדש. 

אפרופו חופשת האביב - אנחנו מגיעים לארץ ב-29.3 לשישה שבועות, עד ה-10.5 (נשארים לחתונה האלמותית של רותם ואסף נחמני)! המקומות מוגבלים! הזמינו כרטיסים בהקדם!! :-)

טוב, מספיק, מספיק. אם הגעתם עד לפה - אות המופת.

עד הפעם הבאה, נשיקות ואהבה מהעיר בה היאוש באמת רוב הזמן די נוח.